אני יודע שרבים מעמיתיי ורבים מההולכים על שניים מזלזלים, אך לשמחתי את שונטל זה לא עניין. לאחר מספר ימים של טיפול אינטנסיבי בעזרת דיקור כבר היה אור בקצה המנהרה. לאחר כשבוע כבר דידתה בחוץ ולאחר חודש  - הלכה.

כעבור חודש וחצי במרפאה הלכה לה לדרכה לכלבייה וכרגיל חזרנו לשגרה השוחקת של תנו לחיות לחיות, אבוייה הידועה החליפה את שונטל כקטסטרופה של החודש וכן הלאה.

כחודשיים לאחר עזיבתה את המרפאה שוחחתי עם עם יעל ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות,  ושאלתי לשלומה של שונטל. יעל אישרה באוזני שהיא עדיין בכלבייה  ושולטת בטריטוריה שלה.  באותו רגע החלטתי שמגיע לכלבה כזו יותר ולאחר שיחה קצרצרה עם אשתי (בכל זאת היא זו שמטפלת בשלושת ילדינו ובארבעת חיות הבית שלנו) מצאה עצמה שונטל אצלנו בהוד השרון.

היום היא רצה בעוצמה שלא תתואר עם שני החתולים ושני הכלבים שלנו, שומרת על הממלכה שלה ומתקרבת אט אט לעולם בני האנוש שלא גמלו עימה כנראה חסד בצעירותה.

אני בטוח שהסוף טוב הכל טוב.
 

משולחנו של ד"ר אבי פצ'ו
סיפורה של שונטל - מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, מהפח אל הפסגה, ברכת הגומל או סתם מזל של כלב.

שונטל הגיעה לבית החולים שלי ברמת גן במהלך חודש יוני 2011. את מצבה היה ניתן להגדיר כאומלל. לא פחות ולא יותר.

משותקת ברגליה האחוריות, שדופה עד לשד עצמותיה, פצעי לחץ פעורים בחלק גופה האחורי, כיבים עמוקים ורימות.

לצערי, לאחר שנים כה רבות עם תנו לחיות לחיות - כבר כלום לא מפתיע, כמעט.

הידיעה ששכבה 13 יום בכלבייה ושנורתה ע''י חץ הרדמה שגרם לפגיעה רק הרתיחה אותנו יותר.

היה משהו בעיניה. עוצמת העצב והתחושה והידיעה שלכל כלב מגיעה הזדמנות היא שדחפה אותי לתת לה את המיטב.

בנות המרפאה הוטרינרית קראו לה שונטל ופתחו בסדרת פינוק: עיסוי, ניקוי,שימון ופיטום.